להתכונן לסופה כמו עצמאי

בע”ה

לפני שנה בערך, פנה אלי לקוח שלי – דווקא לא עצמאי, אלא שכיר בעל דרגה ניהולית בעסק גדול, שלקח תכנית ליווי אישי לצורך שיפור המיומנויות שלו – וביקש עזרה: המנהל שלו הורה לו להכין תכנית עבודה לתחום מסוים, והוא רוצה לדעת איך לעשות את זה.

שאלתי אותו שאלה אחת: אתה רוצה להכין תכנית עבודה של שכיר, או של עצמאי? – מה ההבדל? הוא תהה. פשוט מאד, אמרתי לו: השאלה היא אם אתה רוצה להכין תכנית עבודה כדי “לסמן וי”, או להוריד את המנהל מהראש שלך, או שאתה רוצה שמשהו באמת יקרה, וכדי שזה יקרה אתה צריך תכנית. אז מה המטרה שלך, לסמן וי או שהתוצאה באמת תקרה?

השבוע נזכרתי בשיחה הזו. אני גר באזור הררי ובישוב קטן, שכשיש סופת שלגים – סיכוי טוב שניתקע בו בלי חשמל, בלי כבישים ובלי אספקה במשך מספר ימים. (אגב, כאן תוכלו לראות חוויות משנה שעברה, כשהשלג תפס אותנו לא כל כך מוכנים). הפעם דווקא הכנתי רשימה די ארוכה של משימות לימים האלו, וממש לא התאימה לי סופה. מהר מאד מצאתי את עצמי מתלונן (באזני עצמי כמובן) על הפגישות שיתבטלו, ומכין כבר את הטלפון שאחרי – לא יכולתי להגיע, כי שלג, וככה זה.

אבל אז עצרתי לרגע, ונזכרתי באותה שיחה שסיפרתי לכם עליה. שאלתי את עצמי: אתה מתכוון להתכונן לסופה כמו שכיר או כמו עצמאי? אתה רוצה פשוט לסמן וי ולהסביר ולתרץ, או שאתה רוצה שמה שתכננת – פשוט יקרה?

השאלה הזו עזרה לי להתעשת ולשנות כיוון. במקום לקטר ולתרץ, ישבתי על היומן ושאלתי את עצמי: מה מכל הפגישות האלו חייב להתקיים ללא איחור, ומה יכול באמת להידחות בשבוע? ואז פעלתי בדיוק הפוך ממה שחשבתי קודם. במקום לדחות את הפגישות – הקדמתי אותן! נכון, יהיו לי שלשה ימים עמוסים מאד בגלל זה, מתחילת השבוע ועד הסופה. אבל אותם דברים שהיו חשובים לי ושרציתי באמת שיקרו, בע”ה גם יקרו. לא במאה אחוז, אף פעם אין מאה אחוז, כידוע, אבל הרבה מאד מהם.

אתם יודעים מה? לא צריך בשביל זה סופה. אפשר לפעול ככה כל הזמן. להיות ממוקדים במה שרוצים שיקרה, ואז מגלים שאפשר להספיק הרבה יותר בפחות זמן. רק לא לסמן וי, אלא באמת לדאוג שדברים יקרו.

בהצלחה לכולנו – ושנעבור את השלגים בשלום!!

נ.ב – לגבי הפתיחה של המאמר, אני חייב כאן חצי התנצלות בפני הרבה מאד שכירים, שמשקיעים את הנשמה, עובדים מעל ומעבר ובעיקר לוקחים אחריות. אבל בסוף, כשרואים אחד כזה, אומרים עליו: הוא מתייחס לתפקיד כאילו זה העסק שלו. כלומר הוא שכיר שחושב כמו עצמאי, או חלקית או לגמרי. בקיצור, מכירים את הביטוי “מגולח מתחת לזקן”? אז יש כאלו שהם “עצמאים מתחת למשכורת”.

8 תגובות “להתכונן לסופה כמו עצמאי

  1. עופר

    שוקי – אתה כותב נפלא (או בשפתך: כעצמאי, לא כשכיר :-)
    וזווית ראייה כ”כ נכונה – העצוב הוא שבעלי עסקים רבים פועלים בעסק שלהם כשכירים ולא כעצמאים – מסמנים וי.
    ומרענן מאד לקרוא אותך! ותודה על התזכורת החשובה.

    עופר

    1. יהושע הס מאת

      תודה רבה!
      וגם זו זווית שכדאי לזכור, כמו שאמרת – איפה בעסק שלי אני פועל כשכיר?

  2. לימיצ

    שוקי, מאמר מצוין וחכם ונכון!
    תענוג לקרוא כתמיד:-)

    תיהנו בשלג ומקצת פחות עבודה בימים אלו!
    לימיצ

    1. יהושע הס מאת

      תודה רבה!
      מקווה לדעת ליהנות מהזמן המשפחתי. לא פחות חשוב מלדעת לעבוד.

  3. נחמן

    מאמר מאוד מאוד מוצלח וקולע.
    למען ההגינות אני חייב להודות שאני מנהל במקצועי ולא שכיר, אולם כמהל אני יכול למר שהשכירים שמצליחים להתקדם, שמצליחים לגרוף הערכות מכל כיון, שאכן רואים אצלם תוצאות משביעו רצון בשטח, הם אלו שעובדים כעצמאים, ואל מחפשים רק לסמן לעצמם ‘וי’ מול המנהל שלהם, אלא מנסים ורוצים באמת שמה שהם עושים יצליח, ולכן הם מצליחים לזהות ממקומם בעיות שמנהל ממקומו לא היה מצליח לזהות, ומביאים לכך פתרונות.

    1. יהושע הס מאת

      תודה נחמן. זו נקודה חשובה מאד – כל אחד במקומו מביא ערך שאף אחד אחר לא יכול להביא, אבל זה בתנאי שהוא מביא לשם קודם כל את עצמו, ולוקח אחריות.

  4. דבורה

    מאמר מצוין כמו תמיד! ממוקד וחוויתי
    הנ.ב. היה חשוב מאוד כי מאוד ‘נעלבתי’ כשכירה שמרגישה עצמאית
    אבל האמת שזה זה מה שעשה את המאמר עוקץ וקולע ומאוד ברור מה בין עצמאי לשכיר
    תודה רבה

    1. יהושע הס מאת

      תודה דבורה.
      האמת היא שכתבתי את הפוסט הזה בלילה, בלי הנ.ב.
      אבל אחרי שהסתכלתי עליו, הרגשתי באמת צורך להתנצל בפני השכירים.
      כנראה שלא לחינם…

סגור לתגובות.